1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ת.א 60738/04 כב' השופטת שושנה אלמגור). בפסק הדין, קבע בית המשפט כי המשיבה 1, חברת "ימקו ידפז תעשיות בע"מ" (להלן: החברה), תפצה את המערער, בגין נזקים שנגרמו לו עקב קריסת חממה והפסד עונת יבול בגין אי בניית החממה במועד. כן קבע כי המשיבה 2 (להלן: "המבטחת"), שביטחה את החברה במועדים הרלוונטיים לתובענה, תשפה את החברה בעלות השבת החממה למצב תקין. המשיב 3, מהנדס בניין אשר היה אחראי לפקח על הבנייה, יישא בחלק מעלות השבת החממה למצב תקין.
רקע עובדתי:
2. המערער הינו חקלאי, המתגורר בכפר מימון בנגב, והחליט לגדל בחממה פלפל לייצוא. לשם כך, הזמין דגם של חממה מסוג "אגדים משור" מאת החברה, אשר הינה חברה פרטית העוסקת בייצור והרכבה של חממות. בין המערער לחברה סוכם, כי החברה תספק את הרכיבים לצורך בניית החממה, תלווה ותדריך את המערער בהרכבת הקונסטרוקציה. מחיר החממה (כולל מע"מ): 311,220 ש"ח.
3. המערער הקים את החממה באמצעות עובדים מטעמו. ביום 17.10.02 חתמה החברה על טופס הקמת חממה ובית רשת, בו אישרה כי "
המבנה שהוקם נמצא מתאים לדרישות התכנוניות כפי שאושרו לנו ע"י מנהלת ההשקעות לחקלאות". יצוין, כי אחד מתנאי ההזמנה היה שהחממה תהיה חממה אשר זכתה לאישור משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כיוון שאישור זה מעניק למערער מענק בגובה של כ-40% מההשקעה ברכישת החממה. המענק, בגובה של כ-130,000 ש"ח ניתן למערער, שהעבירו לחברה כחלק מהתמורה.
4. במהלך חודש דצמבר 2002, בעקבות משבי רוח באזור כפר מימון, התעקמה החממה ונטתה על צידה. מאז ועד למועד הגשת התובענה, נותרה היא במצב זה.
5. בתביעתו, טען המערער כי החברה הפרה את החוזה למכירת החממה, בין היתר כי סיפקה לו רכיבים לא מתאימים ונחותים באיכותם, כי איחרה בהספקת הרכיבים, כי נמנעה מלספק לו הוראות מתאימות להרכבת מבנה החממה, וכי לחממה אין אישור מטעם מנהלת ההשקעות במשרד החקלאות. כנגד המהנדס, טען כי הלה התרשל כשטיפל למענו בקבלת היתר הבנייה לחממה ובכך שלא פיקח כראוי על הקמתה. לגירסתו, נגרמו לו נזקים של הפסד 3 עונות יבול, החזרת החממה למצב תקין, העלות בהחלפת רכיבים הבלתי מתאימים, עלות העבודה שהושקעה לשווא, וכן נגרמה לו עוגמת נפש.
פסק דינה של הערכאה הדיונית:
6. בית המשפט קיבל באופן חלקי את תביעת המערער. נפסק כי האחריות לנטיית החממה חלה במשותף הן על המערער, שהרכיב אותה, בשיעור של 40%, הן על החברה, יצרנית החממה, גם בשיעור של 40%, והן על המהנדס, שהתרשל בפיקוח על בנייתה, בשיעור של 20%.
7. לעניין הרכיבים, נפסק כי החברה סיפקה חלקים לא מתאימים. הדברים אמורים בעיקר לגבי המרזבים, לגבי מוטות החיזוק האלכסוניים שהיו קצרים מהנדרש וכן באשר לעמודים. רכיבים אלו לא התאימו לחממה שרכש המערער. הערכאה הדיונית הסתמכה על דברי מומחה בית המשפט, אשר קבע בחוות דעתו (
נספח יא
לתיק המוצגים של המערער):
"ברשימת האלמנטים שסופקו לאתר מתאריך 8/4/02 צויין: 312 עמודים בחתך 2.5*60*100 בפרט בתוכנית הקונסטרוקציה מצוין חתך העמוד 2.5*60*100. בפועל, סופקו לאתר העמודים בחתך 2.5*50*100. המרזבים סופקו לאתר בעובי 1.5 מ"מ במקום 2.0 מ"מ כנדרש. אלכסוני החיזוק להקשחה האופקית של החממה סופקו באורך
קצר מהנדרש ובעובי דופן 1.5 מ"מ במקום 2.0 מ"מ."
8. באשר לאיחור באספקת הרכיבים - נפסק כי אלו אכן סופקו באיחור, שנגרם בין היתר כיוון שבתחילה סופקו למערער רכיבים לא מתאימים, והדבר דרש את החלפתם. עיכובים אלו הסבו נזקים למערער, שהתבטאו בעיקר בהפסד הכנסות פוטנציאליות מהחממה.
9. להיעדר הוראות הרכבה - עקרונית קיבל בית המשפט את הטענה כי על החברה, בתורת יצרנית החממה, חלה החובה לספק הוראות כאלו, וחובה זו הופרה, אך עם זאת תהה מדוע המערער לא דרש לקבל את ההוראות טרם שהחל בפועל להקים את מבנה החממה.
10. בית המשפט דחה את טענת המערער כי החממה לא קיבלה את אישור מנהלת ההשקעות, הן כיוון שבתביעתו לא עתר המערער לקבל את סכום המענק, והן כי ניתנה לו ארכה להקים חממה אשר עונה על הקריטריונים, אך הוא בחר לא לעשות כן ונמנע מלפעול על מנת לצמצם את נזקו.
11. לעניין אחריות המהנדס, נפסק כי זה היה צריך לפקח על הקמת החממה. לשם כך היה עליו להגיע לשטח כדי להתרשם מהבנייה. הוכח כי המהנדס כלל לא ביקר בשטח, למרות שידע כי העבודות החלו. ייתכן כי חלק מהנזק שנגרם מנטיית החממה היה נמנע אילו היה מבצע פיקוח כנדרש, ובשל כך נקבע כי הוא אחראי בשיעור של 20% לאירוע נטיית החממה.
12. בית המשפט קבע כי המבטחת, אשר כאמור ביטחה את החברה במועדים הרלוונטיים לתובענה, התחייבה לכסות נזקים שנגרמו בשל "הספקת מוצר פגום" וזאת עד סכום של 100,000$. "המוצר הפגום" הינו החממה, ולכן על המבטחת לשפות את החברה בגין הוצאות השבתה למצב תקין, תוך ניכוי גובה ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה.
13. לאור קביעות עובדתיות-עקרוניות אלו, עבר בית המשפט לבחון את סוגיית הנזק.
14. המערער עתר להפסד הכנסה של שלוש עונות גידול, אך בית המשפט קבע כי הלה היה יכול לצמצם את נזקו ולבנות חממה תקינה תוך זמן קצר. אם היה עושה כן היה מפסיד רק עונת גידול אחת. בשל כך, נפסק לו פיצוי בגין הפסד הכנסה של עונת גידול בודדת, שהוערך לאור חוות דעת שהוגשה לבית המשפט בסך של 294,328 ש"ח (נכון ליום חוות הדעת). כיוון שנזק זה נגרם עקב העיכובים שנגרמו בשל החלפת הרכיבים שלא התאימו, הפיצוי הוטל במלואו על כתפי החברה, שהיא כאמור הייתה האחראית לאספקת רכיבים תקינים במועד המוסכם.
15. המערער עתר גם לנזקים בגין פירוק המרזבים הבלתי מתאימים, בגין פירוק החממה ופינוייה, ובגין אספקת חממה חליפית והתקנתה. על פי חוות דעת של מומחה בית המשפט, נפסק כי ניתן לתקן את החממה בעלות של 120,000 ש"ח, עלות הכוללת פירוק זהיר, החלפה של האלמנטים שהתעוותו והתקנה מחדש. משום שנקבע כי האחריות לנטיית החממה חלה במשותף על המערער, החברה והמהנדס, נפסק כי החברה תשא בכ-40% מסכום זה, 40% יוטלו כאשם תורם על כתפי המערער, ו-20% הנותרים יושתו על המהנדס.
16. בנוסף, נפסק פיצוי בשל עלות העבודה שהתחייבה ממחדלי הנתבעת, זאת כיוון שהמערער היה צריך להשקיע זמן עבודה בהחלפת הרכיבים הבלתי מתאימים. סכום זה הוערך על דרך האומדנה בסך של 15,000 ש"ח נכון ליום הגשת התובענה, כאשר בית המשפט התחשב בכך שעל פי עדותו של המערער, פועליו עבדו במקביל גם בעבודות חקלאיות אחרות, ולא נשכרו רק לשם בניית החממה.